שפויים במחלוקת

בכל מקום בו אני מסתכל, אני רואה שקרים ומרמה.
זה מתחיל עוד בילדות. ההורים שלנו משקרים לנו ללא בושה. זה מתחיל עם כמה אנשים לא קיימים (פיית השיניים, או בגרסתה המזרחית והפחות נחמדה - אבּוּלֵהלֵה), דרך יישובים לא קיימים (פתח תקווה), וכלה בשקרים בוטים -

אחת ולתמיד, השחור בבננה זה לא דבש. זה ריקבון דוחה. אם זה היה דבש, הייתם רואים מוצר כזה על המדפים.

לא שחסרים שקרים על המדפים. הם פשוט יבואו בדרכים יותר עדינות. המפרסמים יודעים שהם חייבים לומר את האמת על אריזות המוצרים, אבל הם מוצאים דרכים יפות לנסח אותה. לנוחיותכם, הנה מספר משפטים נפוצים והמשמעות האמיתית שלהם -

“משקה בטעם לימון” - משקה שאין בו לימון. אחרת היינו כותבים “משקה עם לימון”.
“חטיף בטעם שוקולד” - חטיף בלי טיפת שוקולד. ראה “לימון”.
“משקה דיאטטי” - משקה משלשל.
“ללא מונוסודיום גלוטמט, או חומרי טעם וריח” - ללא טעם. וריח.
“אחריות לשנה” - מתקלקל בתוך שנה.
“בטעם של פעם” - פג תוקפו מזמן.
“אריזה לכל המשפחה” - אריזה לאנשים שמנים.

שלא לדבר על משפטים כמו “ארבעה מכל חמישה רופאי שיניים ממליצים על משחת שיניים זו!!”. למה שנקשיב לרופאי השיניים? המטרה שלהם היא כמה שיותר אנשים עם חורים בשיניים!
אני די בטוח שהרופא החמישי ממליץ לצחצח שיניים עם טופי נוזלי, ולא לשכוח לשטוף אחר כך את הפה עם סירופ פטל טהור במשך 30 שניות.

ואם כבר מדברים על משחות שיניים, קיימת כבר שנים הקנוניה הידועה שטוענת שיצרניות משחות השיניים חיפשו דרך להגדיל את המכירות, והחליטו להרחיב את הפייה של השפופרת ב 20%.
ככה, אנשים עדיין שמים על המברשת פס של משחה באותו אורך, אבל משתמשים ב 20% יותר מוצר.

הרעיון הזה מבריק, בעיני. מבריק כל כך, למעשה, שלדעתי קהילת הגייז צריכה לאמץ אותו כמסע שיווק. תעבור לצד שלהם, והביקורים שלך בשירותים יהיו קצרים יותר ב 20%!!

הקשיש הטיפוסי מרגיש מאוד בנוח עם הגוף שלו. כך, למשל, בכל ביקור במלתחות בחדר הכושר המקומי תוכלו לשזוף את עיניכם בגופם החלוד של זקן או שניים, שעושה רושם שמתעקשים להאריך ככל הניתן את פרק הזמן בו הם עירומים.
בעוד שאדם ממוצע יתפשט רק לפני שהוא מתקלח ויתלבש מייד אחרי, הישיש הממוצע יתפשט מייד עם היכנסו למלתחות ויתלבש רק ברגע האחרון לפני שייצא מהן. את זמן הביניים הוא יבלה בשוטטות חסרת מעש ושיחות חולין עם עוברי אורח תמימים שיצולקו לנצח ממראה אבריו המדלדלים כמחצית הדרך לברכיו.
מפגש כזה עם אשמאי אקראי לאחרונה, אגב, גרם לי לתהות (כנגד רצוני) כמה רחוק הוא מהיום בו שניים מאבריו המוצנעים ביותר ממש ייכנסו למים ברגע שהוא יישב על האסלה.

נשים, לרוע מזלן, לא נמלטות גם הן מזוועות כוח המשיכה. אצלן, לעומת זאת, מסתמן שככל שהחזה צונח, קו המכנסיים עולה. אני תוהה אם הקווים נפגשים אי פעם. למעשה, קשישות רבות יכולות לחסוך על חזייה אם הן יקנו חגורה עם תמיכה טובה לגב.
אם נוסיף לזה את השיער הנפוח ה(צבוע)אדום שרבות מהנשים הזקנות מטפחות, את האיפור הלבן המוגזם שהן שמות, האודם האדום-חזק שאיתו הן כל כך נדיבות והחיבה שלהן לחלק ממתקים ושטויות לילדים, פתאום מבחינים שיש הבדל קטן מאוד בין אישה זקנה וליצן.

על מצוקת השיער לעת זקנה אפשר לכתוב מאמרים רבים. למזלכם, הצלחתי לסכם את רובם בגרף אחד -

                      (הגרף בהשראת The Graphic Truth, אחת הפינות שהכי מצחיקות אותי באינטרנט)

אבל באמת, אי אפשר להאשים אותם. ראיתי פעם יער שניסה לגדל עצים מאוד ארוכים בצד אחד של קרחת-יער שהייתה לו ולהשכיב אותם, כדי שלא ייראו אותה.

הפוסט הזה מתמקד בנושא ידוע, רגיש וכאוב (אם יש לך טחורים) - שירותים.

-עלול להכיל בדיחות מגעילות, הומור גרוע או חתיכות שלמות של תירס שאי אפשר להבין איך הגיעו לשם-
–התנצלותי מראש–

אסלות תמיד היו נושא מרתק בשבילי. אפשר לשבת עליהן להקלה מהירה, אפשר להקיא לתוכן כשאתם שיכורים, אפשר לקבור בהן דגי זהב מתים ואפשר לשבת מולן על שרפרף קטן, לזרוק לתוכן מטבעות, למשוך בידית שמורידה את המים ולדמיין שהן מכונות-מזל בלאס וגאס (הלו? סלוט-מאשין? אסלות-מאשין? מאיפה נראה לכם שהגיע השם הזה?).
התוצאה, אגב, מבחינת מספר המטבעות שתראו בחזרה בשני המקרים, זהה.

• הסימן הראשון שהחורף הגיע - אתם מהססים לשניה לפני שאתם יושבים על האסלה, כי אתם יודעים שהיא תהיה קפואה.
• האלטרנטיבה לסעיף הקודם נוראה הרבה יותר - אין לזה הסבר מדוייק, אבל אין הרגשה מגעילה כמו לשבת על אסלה ולגלות שהיא חמה בגלל תחת של מישהו אחר.
• במהלך השירות הצבאי נחשפתי לתעלומה זוועתית - אנשים שמנגבים את התחת וזורקים את הנייר לפח שליד האסלה.
• הזוועה האמיתית בנושא - בכל פעם שראיתי את התופעה, הנייר העליון בפח (כלומר, הנייר האחרון שנזרק) היה מלא בחרא. מה זה מעיד על מצב התחת שהוא ניגב בעת עזיבת השירותים?
• הפלוץ המספק ביותר - הפלוץ הראשון של הבוקר. תצחקו אם אתם רוצים, אבל ממש כמו ארוחת בוקר, פלוץ-הבוקר הוא הפלוץ החשוב ביותר ביום.
• הפלוץ המתסכל ביותר - חירפלוץ (פלוץ אגדי שאיתו יוצא בטעות קצת קקי. ידוע גם כנאד-עם-סוד, פוק-עם-פינוק, פלוץ-עם-בוץ, נאד-מים, Gas with Mass).