שפויים במחלוקת

אין דברים רבים בעולם שמשעממים כמו עבודה משרדית.

בעודכם יושבים ובוהים בחלל האוויר ובראשכם מחשבות ברומו של עולם, כמו “האם יש אלוהים?”, “האם מישהו שם לב שהפלצתי כרגע?”, “כמה קרמבואים אני יכול לאכול עד שאקיא?”, “איך קראו לחברה המכוערת של אפריל אוניל מצבי הנינג’ה?”, “מה עושה אדם חירש/אילם שחייב לדבר בשפת הסימנים, אבל יש לו פרקינסון?” וכו’, אתם מתחילים לתהות על משמעות החיים.
(התשובות למתעניינים, לאחר מחשבה רבה וקצת ניסוי, הן “לא”, “כן”, “12″, “אירמה” ו “מגמגם” )

כדי לשמור על השפיות, אין לנו ברירה אלא להעביר את הזמן במשימות ואתגרים משרדיים.

כבר כמה שבועות, למשל, שאני בתחרות סודית עם עצמי לראות כמה שירים אני יכול לתקוע בראש של המסכנים שעובדים איתי ביום אחד. השיא האישי שלי הוא 11 (זאת אומרת, לפחות 11 שירים שונים שהקורבן התחיל לזמזם. אולי היו עוד שהוא לא זמזם). הבאתי את זה לרמה של מדע מדוייק.
גיליתי, לדוגמא, שיש דרכים הרבה יותר יעילות לתקוע למישהו שיר בראש מאשר סתם לשיר אותו שוב ושוב. פשוט קחו את השורה הכי קליטה בשיר, תתחילו לשיר אותה ותפסיקו באמצע. המוח העדין של הקורבן לא יעמוד בזה, הוא פשוט יהיה חייב להשלים את המילה החסרה ומשם השיר כבר ימשיך להתנגן מעצמו. בנאדם לא יכול לשמוע את המילים “פרח שלי, הו פרח. למה לבך” וזהו, בלי המשך.

תחשבו על זה כמו להתניע אוטו ידני בדחיפה. עובד בכל פעם.

מחר (או מתישהו כשיהיה לי זמן) - כמה דרכים יותר.. מעשיות.. להתעלל בחברים לעבודה. ותמונות.